לנגן על טרבוקה

כיצד לתופף על טרבוקה

לימוד אדם עם עיוורון לנגן בדרבוקה הוא תהליך טבעי ומאוד מתגמל, מכיוון שכלי הקשה מבוססים לחלוטין על שמיעה, תחושה, קצב וזיכרון שרירי, ללא צורך בראייה.

כדי להנגיש את הלימוד בצורה הטובה ביותר, מומלץ להשתמש בשיטות הבאות:

תיאור פיזי ומגע מכוון (אנלוגיות מוחשיות)

• מיפוי התוף במגע: הנח את ידיו של התלמיד על הדרבוקה. תן לו להרגיש את ההבדל המרחבי בין מרכז התוף (עבור מכת ה"דום") לבין שפת האלומיניום/מתכת החיצונית (עבור מכת ה"טאק").
• הסבר הנדסי של המכה: במקום לומר "תעשה כמוני", תאר את התנועה פיזית. למשל: "עבור צליל הדום, היד צריכה להיות קעורה קצת כמו כף, ולפגוע בדיוק באמצע, כמו שדופקים על דלת".
• הדגמה על גוף הלומד (באישורו): טפח בעדינות על גב כף ידו של התלמיד כדי להמחיש לו את עוצמת המכה, המהירות שלה והקפיציות הנדרשת (החזרת היד מיד לאחר המכה).

שימוש בשפה קולית למקצבים

• תרגום הצלילים למילים: בעולם הדרבוקה יש יתרון עצום – לכל מכה יש שם שנשמע בדיוק כמו הצליל שלה (דום עמוק, טאק חד, קא חלש).
• שירה לפני נגינה: בקש מהתלמיד לשיר או לומר את המקצב בקול רציף (למשל: "דום טאק, דום דום טאק") לפני שהוא בכלל נוגע בכלי. ברגע שהמקצב יושב בראש מבחינה וקולית, הזיכרון השרירי יתרגם זאת בקלות לידיים.

עוגנים פיזיים ליציבה ואחיזה

• ייצוב הדרבוקה: עזור לו למקם את הדרבוקה על הירך בצורה יציבה. כיוון שאין לו פידבק חזותי לבדוק אם התוף מחליק, למד אותו "לנעול" את הכלי עם הזרוע של היד החלשה לתוך המותן.
• הגדרת גבולות גזרה: למד אותו להשאיר את האגודל של היד החלשה נשען על השפה העליונה כעוגן קבוע, כך שכף היד תדע תמיד היכן היא נמצאת ביחס לתוף (מבלי לחפש את המיקום בכל פעם מחדש).

תרגול אינטראקטיבי: "חיקוי והשבה"

• המורה מול התלמיד- שב מולו עם דרבוקה משלך. נגן מכה בודדת (למשל, "דום") ובקש ממנו לחזור אחריך ולנסות להגיע לאותו גוון צליל (סאונד).
• השמיעה של אדם עיוור לרוב מחודדת מאוד; הוא יבחין מיד אם הצליל שלו חנוק או פתוח, ויוכל לתקן את זווית היד לפי השמיעה בלבד.

כדי לנגן על טרבוקה (דרבוקה), עליך להכיר את שלוש מכות הבסיס המרכזיות:

דום- (Doum),

טאק-  (Tak)

 אס (Es).

הפקת הצלילים הנכונים תלויה במיקום היד ורמת הרפיון של האצבעות.

1.      מכות הבסיס בדרבוקה

• דום (Doum): צליל הבס הנמוך והעמוק של הדרבוקה. מופק באמצעות יד ימין (או יד שמאל לשמאליים) כאשר כל היד פתוחה ורפויה. מכה במרכז עור התוף, ומיד מרימים את היד כדי לתת לצליל להדהד
•   טאק (Tak): צליל גבוה וחד. מופק באמצעות קצות האצבעות (לרוב הקמיצה והאמה יחד) על השפה החיצונית של הדרבוקה. המכה צריכה להיות מהירה ויבשה. [1]
•   קא (Ka) : טאק בשמאל: הצליל המקביל לטאק, אך מבוצע עם היד החלשה (היד שמחזיקה את הדרבוקה). מופק על ידי הקשה עם קצה הקמיצה או האמה על שפת התוף העליונה.
•   אס (Es): שתיקה (הפסקה). רגע קצר של דומייה במקצב שבו לא מקישים על הכלי, אך שומרים על משקל הקצב.

2.    יציבה ואחיזה נכונה

• ישיבה: שב על כיסא בצורה יציבה וישרה.
• מיקום הכלי: השכב את הדרבוקה על הירך של הרגל הנגדית ליד החזקה שלך (למשל, על ירך שמאל לימניים).
• קיבוע: חבק את גוף הדרבוקה עם הזרוע של היד החלשה כדי שלא תזוז, והשאר את כף היד חופשיה להקיש בחלק העליון של השפה.
• זווית: ודא שחלקו האחורי הפתוח של התוף אינו חסום על ידי הגוף שלך, כדי לא לעמעם את הצליל מקצב בסיסי למתחילים: מקצב "מיקסום" (Maqsum)
• זהו אחד המקצבים הנפוצים ביותר במוזיקה המזרחית, המורכב מ-4 רבעים:
• רבע ראשון: דום (Doum)
• רבע שני: טאק
• רבע שלישי: דום (Doum)
• רבע רביעי: טאק (Tak)
• סדר ההקשות (לימניים): ימין (מרכז) ← ימין (שפה) ← ימין (מרכז) ← ימין (שפה).
  לאחר שתשלוט בכך, תוכל להוסיף מכות עם יד שמאל ("קא") בין המכות המרכזיות כדי ליצור מקצב עשיר ומהיר יותר.

      המשך צפייה מהנה!

     <<< חזרה לדף קודם                                                                          המשך בעמוד הבא >>>