קונטרפונקט סוג IV (שוהים - suspensions)
קונטרפונקט הוא אומנות כתיבת קול נוסף לקול נתון.
אומנות זו נולדה בתקופת הרנסנס ומזוהה על פי שמו של המלחין ג'יובאני פרלואיג'י דה פלסטרינה (1594-1525)
המונח קונטרפונקט מגיע מתוך הביטוי: פונקטום קונטרה פונקטום. תו כנגד תו.. בנושא זה מבחינים בארבעה סוגים של קונרפונקט: מטרת רשימה זו היא להציג את הסוג הרביעי, אך לפני כן הקדמה קצרה לגבי שלושת הסוגים הראשונים:
בסוג I - יש בלחן הנוסף (יסומן בהמשך .C.P) תו יחיד כנגד כל תו של הלחן הנתון.. ששמו בעברית קנטוס פירמוס לחן חזק ויסומן C.F) יש רק כלל אחד כל מרווח בין הקולות חייב להיות קונסוננטי. .
המרווחים הקונסוננטיםנחלקים לשתי קבוצות : א. פרימה, קוינטה, ואוקטבה. הקרויים קונסוננטים זכים או מושלמים.
ב- טרצה וסקסטה קנה או גדולה הקרויות קונסוננטים לא מושלמים. ההבחנה בין המרווחים הזכים לבלתי מושלמים קשורה למיקום בשורת הצלילים העיליים, אך זה נושא נפרד שלא נדון בו ברשימה זו.
המרווחים הדיסוננטים הם סקונדה וספטימה (גדולה או קטנה) קוורטה זכה וכן כל המרווחים המוגדלים או המוקטנים.
הנה דוגמא לסוג I : הקול בנתון הוא התחתון ומסומן כאמור ב- C.F ומעליו הקונטרפונקט המסומן ב-C.P.
בסוג II - יש בלחן הנוסף שני תווים כנגד כל תו של ה C.F. בסוג זה שני חוקים עיקריים: התו הראשון חייב להיות קונסוננטי והתו השני יכול להיות דיסוננטי. בתנאי שהוא צליל עובר (צליל אשר ממלא טרצה) הנה דוגמא לסוג II
בסוג III - יש כללים רבים שלא ניכנס אליהם כאן,כיוון שמטרת הרשימה היא להציג את הסוג הרביעי סוג IV , שהוא רלוונטי מאוד לשירת המקהלה.כאן המצב מורכב עוד יותר כאשר מדובר בהוספת קול ליותר מקול נתון אחד. יתר על כן, יש כללים די נוקשים באשר לצורת קו מלודי יחיד.. ולכן קיימים אילוצים נוספים. נושא זה נלמד באקדמיה במשך שנת לימודים מלאה, והוא נחשב לקורס קשה, במיוחד לאלה אשר גישה מתמטית פחות נגישה להם. הנה דוגמא ל-סוג III
בוג IV - שונה במהותו משלושת הסוגים הקודמים. בשלושת הסוגים הקודמים התו הראשון או היחיד חייב להיות קונסוננטי עם הקנטום פרימוס. בסוג זה הסוג הרביעי הדבר שונה. מבחינים בסוג זה בין שלושה מצבים: שהמכנה המשותף לכולם הוא קונסוננט לפני קו תיבה. שמחובר בקשת אל אותו תו בתיבה הבאה. בתחילת התיבה נוצר דיסוננס על תו מוטעם כנגד הקנטוס פירמוס, שנפתר בירידה אל קונסוננט בלתי מושלם. שלושת המצבים הם:
א. ספטימה הנפתרת לסקסטה על ידי ירידה בקול העליון.
ב. קוורטה הנפתרת לטרצה על ידי ירידה בקול העליון.
ג. סקונדה הנפתרת לטרצה על ידי ירידה בקול התחתון.
להלן שלושת המצבים:
הנה דוגמא לסוג זה עבור אותו קנטוס פירמוס ששימש גם בדוגמאות הקודמות:
האמצעי המוזיקלי הזה משמש במקומות שבהם המלחין רוצה שנחוש "צביטה בלב" להעלאת הריגוש. הוא מהווה סוג של מיור מילים, כמו לדוגמא לתיאור סבל . מכאן החשיבות של הכרת האלמנט הזה ככלי ביטוי זמרתי, למשל על ידי הדגשת התו היוצר את הדיסוננס.
נתבונן במספר דוגמאות מתוך יוהנס פסיון של באך. מתוך פרק 23d או 44 - Weg'weg mit dem
תיבות 49-50 בתפקידי הטנור והבס : הבס נכנס בספטימה רה כנגד ה-דו דיאז השוהה והטנור יורד לסקסטה מדו דיאז לסי. (מתאים לסוג I).
תיבות 67-68 בתפקידי הסופרן והטנור : הסופרן נכנס בסקונדה דו דיאז כנגד הסי בטנור. אשר יורד לטרצה מהצליל סי לצליל לה (מתאים לסוג III).
יש כאן ביטוי של "צביטה בלב" תרתי משמע למהות הצליבה.
נתבונן כעת בדוגמא נוספת מתוך יוהנס פסיון של באך. מתוך פרק 21d או 36 - spachen: Kreuizige
תיבות 48-49 בתפקידי הסופרן והבס: הסופרן נכנס בקווטה רה כנגד ה-לה שיורד ל-סול ויוצר קוינטה זכה בניגוד למה שציפינו, זו דוגמה שונה מסוג ב, הקונטרפונקט אצל י.ס.באך הוא חופשי הרבה יותר מאשר החוקים הנוקשים של הקונטרפונקט פלסטרינה. לפי קונטרפונקט פלסטרינה היינו מצפים שהסופרן ירד בסקונדה ל-דו כדי ליצור טרצה. בכל מקרה גם כאן "הצביטה בלב" היא בהתייחסות לצליבה.
